אחד מהדברים הראשונים שחברות שלי אמרו לי כשהתחלתי ללמוד תואר ראשון בצרפתית זה: "לא נורא, הכי הרבה תעשי תעודת הוראה". ואני לא רציתי להקשיב להן. חשבתי שאני יודעת הכול ושברגע שאגמור את הלימודים יזרמו אלי הצעות עבודה מפתות ומרתקות כמתרגמת לאנשי עסקים, כשליחת ישראל לצרפת, כעורכת ספרים בצרפתית ואפילו סתם שאשב בבית ואדבר צרפתית. עד כדי כך הייתי תמימה.
חלפו השנים, לימודי תואר ראשון בצרפתית הלכו והסתיימו, וכשהתחלתי לחפש עבודה פתאום הבנתי כמה העולם לא יותר מידי חיכה לי. זאת אומרת, לא הייתי בדיכאון או בחרדות, אבל בהחלט נפל לי האסימון (או האייפון) שקריירה מצרפתית זה לא הדבר הכי פשוט.
חיפשתי עבודות בתרגום, חיפשתי עבודות בניהול פרויקטים בצרפתית, חיפשתי עבודות בשירות לקוחות בצרפתית והבנתי שמעבר לשפה אני צריכה גם כישורים ואת אלו עדיין לא היו לי. אחד מהמקומות שאליהם פניתי חשב שמדובר בצורפת שמחפשת עבודה ולא הבין איך בכלל הגעתי אליו.
אחרי חודשים ארוכים של כסיסת ציפורניים ושוטטות בלתי פוסקת, הגעתי למסקנה שהחברות שלי צדקו. כלומר, הן צדקו בכך שאמרו שאני צריכה לרכוש מקצוע של ממש יחד עם לימודי צרפתית והן צדקו בכך שהציעו לו ללמוד כדי לקבל תעודת הוראה , אבל עדיין לא הייתי בשלה להשלים עם אבדן החלום של העולם הגדול, ולוותר עליו תמורת הכיתה הקטנה.
כדי לקחת פסק זמן ולחשוב התחלתי לעבוד בשירות לקוחות בחברה סלולארית סתם בתור משרת סטודנט, כזאת בלי כמעט אחריות ובלי כמעט דאגות. חלפו להן דקות, שעות וימים ומצאתי את עצמי נשאבת יותר ויותר לעבודה ואפילו נהנית מזה. הבוס שלי קלט שאני יודעת קצת צרפתית וצירף אותי למחלקת העסקים של החברה.
משם הכול התחיל להתגלגל בקצב מהיר: באחד הימים הראשונים שלי במחלקת העסקים נכנס איל הון צרפתי וביקש לסדר חבילה של מאות טלפונים ניידים לאנשי החברה שלו. אף אחד לא הצליח להבין מה הוא אומר, כי גם כשצרפתים מדברים אנגלית, הם לא ממש מובנים. הצטרפתי לשיחה, הסברתי למנהלת המשמרת מה אותו אדון רוצה ומרוב זה שהוא התרשם מהצרפתית שלי, הוא דרש שכל העסקה תתבצע רק איתי.
סגרנו את העסקה על סכום מטורף, הובטח לי בונוס חביב וחזרתי לעבודה. כשסיימתי באותו יום הוא חיכה לי מחוץ לעבודה והזמין אותי לקפה. הוא התחיל לדבר ולספר כמה הוא רוצה לעשות עסקים בישראל אבל הוא לא מצליח להבין את השפה ואת המנטאליות, הוא מחפש לעצמו עוזרת שדוברת את שתי השפות (ואת שתי התרבויות) והציע לי את העבודה. אני כמובן קפצתי על ההזדמנות, במיוחד אחרי שהוא הזהיר אותי שמדובר בתפקיד עם הרבה נסיעות לחו"ל, והחיים האמתיים החלו.
למסיבת הפרידה שהחברים בסלולר ערכו לי הזמנתי גם את אותן חברות שהציעו לי לזנוח את החלום וללמוד משהו אחר, אולי תואר ראשון חדש או קורסים נוספים. אמרתי להן תודה על הדאגה, אבל מסתבר שקצת סבלנות זה דבר בהחלט משתלם.
באתר תארים מגוון מסלולי לימוד לתואר ראשון ולתואר שני
